״חנוך לנער עפ״י דרכו״ – מאמר לחנוכה מאת הרב קורנפלד

אחד מהכללים החשובים ביותר בחינוך הוא הידיעה וההבנה שלכל ילד יש תכונות אופי משלו ולפי תכונות אלו מוטל עלינו כהורים וכמחנכים, לעזור לו להתקדם למיצוי הפוטנציאל שטמון בתוכו. ככל שנשכיל להכיר בעובדה, שכל אחד הוא שונה ולא כל מה שמתאים לאחד מתאים לאחר, כך הסיכוים שהילד יצליח יגדלו. חכמינו ז״ל, הסתמכו על הפסוק שנימצא במשלי ״חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה״. מהפסוק הזה אנו למדים שאחד היסודות החשובים בחינוך הוא לחנך עפ”י אישיותו של הילד ותכונותיו.

ר׳ שמשון רפאל הירש )רב שחי לפני 220 שנה בפרנקפורט, גרמניה( ביאר את הסיפור בפרשת תולדותיהם של יעקב ועשיו – אחים תאומים שנולדו ליצחק ורבקה, גדלו והתפתחו לשתי דרכים שונות: יעקב גדל להיות איש של אמת ותורה, ועשיו גדל להיות רוצח ונוכל. השאלה שנשאלת היא איך מהורים כל כך דגולים יצאו שני בנים הפכים? מסביר ר׳ הירש שבאמת על אף גדלותם הרוחנית היה פה חינוך לקוי של ההורים יצחק ורבקה. הבעיתיות בחינוך החלה עוד בינקותם של עשיו ויעקב, כשהוריהם לא שמו לב להבדלי נטיותהם הנסתרות. תורה אחת וחינוך אחד העניקו לשניהם, ושכחו כלל את העיקרון החינוכי: “חנוך לנער על פי דרכו”: יש לכוון את הילד בהתאם לדרכו המיוחדת והאישית, ההולמת את התכונות והנטיות הנמצאות בעמקי נפשו. וכך לחנך אותו לקראת המטרה הטהורה, האנושית והיהודית כאחת.
התפקיד היהודי הגדול אחד ויחיד בעיקרו, אך דרכי הגשמתו רבות ומגוונות, כריבוי תכונות האדם וכרב-גוניות דרכי חייהם. אילו העמיקו יצחק ורבקה לחדור לנפש עשיו, אילו הקדימו לשאול את עצמם, כיצד יכולים גם האומץ, הכוח והגמישות הנמצאים בנפש עשיו להטות שכם לעבודת ה’, כי אז הגיבור שלעתיד לא היה הופך לגיבור ציד, אלא לגיבור לפני ה’ באמת. יעקב ועשיו, על כל נטיותיהם השונות היו נשארים אחים תאומים ברוחם ובדרך חייהם. עוד מראשית, היתה חרבו של עשיו כורתת ברית עם רוחו של יעקב ומי יודע איזה שינוי היה צפוי להתהוות על ידי כך! אך לא כך היה: “ויגדלו הנערים”, רק משגדלו הנערים והיו לגברים, הופתעו הכל לראות כי אלה אשר מרחם אחד יצאו ויחד גדלו, התחנכו ולמדו, היו כה שונים בטבעם ומנוגדים במעשיהם. דבר מובן הוא ששיח הבננה צריך טיפול אחר מאשר עץ התפוח.
אם נגדל שיח בננות ועץ תפוחים, ונעניק לשניהם טיפול זהה, לפחות אחד מהם לא יגדל טוב, ואולי שניהם גם יחד לא יצמיחו פרי, כך גם עם ילדים. אנו חייבים לדעת מהן תכונותיו האישיות של ילדנו. אנו כהורים ומחנכים חייבים לזכור ולשנן באופן תמידי שלכל ילד יש תכונות אופי משלו ועם כל ילד יש לחשוב איך אפשר לכוון ולהדריך אותו למקום שבו הוא ימצא את עצמו בצורה מקסימלית ומירבית ובעיקר אנו צריכים להאמין שעם כל ההשתדלות שלנו לא הכל תלו בנו ולכן אנחנו צריכים הרבה תפילות לבורא עולם שידריך אותנו בדרך הנכונה לחינוך ילדינו.
בברכת חג שמח,
הרב קורנפלד
מנהל מסורת יהודית

Leave a Reply